השם זנזיבר (Zanzibar) לבדו מספיק כדי ליצור פנטזיה של ים תכול, חולות לבנים ועצי קוקוס, אבל מה שהופך את האי לכל-כך אטרקטיבי זה ש... הכל נכון! האי ממוקם רק עשרים דקות טיסה (ומספר שעות במעבורת) מדאר אס סלאם, והוא מהווה יעד מושלם למספר ימים של מנוחה או טיול רומנטי. האי נחלק לשני איזורים: העיר סטון טאון (Stone Town), בירת זנזיבר, עם סמטאות צרות, מסעדות מצויינות, מלונות פאר ותחושת "אלף לילה ולילה", והחופים של האי, שהם התגשמות הפנטזיות של חופשת "בטן גב", עם אפשרויות צלילה מהטובות בעולם.
על האי זנזיבר
במרחק 25 מייל מחופי טנזניה, בדיוק 6 מעלות דרומית לקו המשווה, נמצא הפלא הקרוי זנזיבר. זהו ארכיפלג המורכב מהאי זנזיבר, איי פמבה ועוד מספר איים קטנים. זנזיבר, האי המרכזי, משתרע לאורך 60 מייל ולרוחב 20 מייל (ובסך הכל 650 מייל רבוע). מה שמאפיין את האי הקסום הזה יותר מכל אלו הם החולות הלבנים, שנושקים לים יפהפה ומלא בשוניות אלמוגים. סטון-טאון, אחת הערים העתיקות במזרח אפריקה, היא אטרקציה נוספת עליה אסור לוותר.
למרות שמדובר באפריקה, זנזיבר היא בהחלט לא המקום לספארי. אין באי חיות פרא גדולות, אבל ביערות השונים תוכלו להבחין בקופים וחזירים. חובבי הציפורים ישמחו לגלות מבחר מינים מרתק וצבעוני (כדאי להצטייד במשקפות), ומי מכם שצולל לא יעז להחמיץ מפגש קרוב במיוחד עם עולם המים העשיר (אפשר גם להסתפק בשנורקל).
ההיסטוריה המגוונת של האי באה לידי ביטוי בעושר האתני שבמקום: האוכלוסיה (800,000 איש) מורכבת מלאומים שונים ורבים, היוצרים אווירה רב-תרבותית מסקרנת. איסלם היא הדת השלטת, כמו בשאר חלקי טנזניה, למרות שיש גם נוצרים והינדים. אפשר להסתדר עם אנגלית רוב הזמן ליצירת תקשורת, אבל אם ממש בא לכם לרכוש חברים חדשים אז כדי שתלמדו טיפה סווהילי, השפה המקומית.
העיר סטון טאון
העיר סטון טאון היא המרכז התרבותי של זנזיבר ואחת הערים העתיקות ביותר במזרח אפריקה. מעט מאוד השתנה בעיר במהלך 200 השנה האחרונות, ולאחר שיטוט בסימטאות הצרות ובשווקים התוססים שבה תרגישו כאילו אתם במכונת זמן אל העבר. מדהימות במיוחד הן דלתות הבתים הצבעוניות והמגוונות, מעל ל-500 דוגמאות שונות של עבודות יד מרתקות. כדאי להקדיש יום שלם לביקור בעיר, ולא להחמיץ את נקודות החן הבאות:
-
The Market: בזאר גדול וצבעוני, שווה ביקור גם אם אתם לא רוצים לקנות כלום. אנשים מביאים לכאן את התוצרת שלהם מכל רחבי האי, ואחרים באים לרכוש דברים שלא ניתן להשיג במקום מגוריהם. מקום מצוין למפגש בלתי אמצעי עם המקומיים.
-
מוזיאון השלום (The peace memorial museum): מקום מצוין להבנת ההיסטוריה העשירה של זנזיבר, עם תערוכות בנושאי ארכיאולוגיה, מסחר, עבדות, מסגדים ועוד.
-
The house of wonders: אחד ההישגים הארכיטקטוניים המרשימים באי. זהו מבנה משנת 1883, אשר נבנה כארמון עבור הסולטן בארגאש. זהו גם הבניין הראשון בזנזיבר בו הותקנה מעלית, מה שזיכה אותו על ידי המקומיים בכינוי "בית הפלאים".
החופים של זנזיבר
האי זנזיבר מציע שילוב מושלם בין החולות הלבנים ועוצרי הנשימה, לבין מימיו החמימים והצלולים של האוקיינוס ההודי. אין יותר טוב מזה למנוחה והירגעות (לפחות לא במזרח אפריקה). אלו חופי גן עדן של ממש, ובהם כפרי דייגים קטנים המנהלים אורח חיים פשוט ומסורתי. עומדים לרשותכם לא פחות מ-25 חופים שונים, חלקם מבודדים ואקזוטיים במיוחד: חוף Nungwi, לדוגמה, נמצא בקצה הצפוני של האי. הדרך אליו יפה במיוחד, ועוברת בין מטעי בננה ועצי קוקוס. חוף Mangapwani, במזרח האי, הוא עוד מקום ששווה ביקור. אם מאסתם בחופים המקומיים (סיכוי נמוך שזה יקרה, אבל נניח שכן) תמיד תוכלו לצאת לטיול יום קצר באחד האיים הסמוכים. האי Prison הוא אחד הפופולריים ביותר בקרב תיירים, בעיקר בגלל המרחק הקצר מסטון-טאון.
מתי להגיע לזנזיבר?
זנזיבר היא אחד מאותם יעדי טיול מסביב לשעון (או מסביב לשנה), עם אקלים נוח כמעט תמיד. חום הקיץ מלווה כמעט תמיד ברוחות קרירות ומרגיעות, והגשם מגיע לתקופה קצרה מאוד בנובמבר (וגם אז מדובר, לרוב, בטפטוף). בכל מקרה ובכל חודש, "מובטחות" לכם 7-8 שעות שמש ביום – לא לשכוח כובע וקרם הגנה.
אירועים מיוחדים
עם אוכלוסיה כל כך עשירה ומגוונת, זנזיבר נהנית מאינספור אירועים, פסטיבלים וחגים צבעוניים, ואל כולם מוזמנים התיירים במקום. זכרו כי מדובר באוכלוסיה מוסלמית לרוב והקפידו על לבוש צנוע במקומות קדושים ו/או בבתי תושבים. הנה מספר המלצות לאירועים שכדאי לרשום ביומן:
-
Mwaka Kogwa: חגיגות מסורתיות הנמשכות כארבעה ימים בסוף יולי, ומתרכזות ב- Makunduchi, כפר קטן בדרום האי. תוכלו להבחין בקרבות מבויימים בין גברים, בנשים שרות שירים קדומים על החיים, בתלבושות אותנטיות ועוד.
-
Sauti Za Busara: פסטיבל מוסיקת-עולם, אחד הידועים והמצליחים באפריקה ובעולם כולו. אוהבים את עידן רייכל? זה האירוע בשבילכם. בואו להאזין לאמני מוסיקת עולם, אפריקאים ובינלאומיים, ותזכו בחוויה אמנותית שאין שני לה. הפסטיבל נערך בכל שנה במהלך פברואר (עקבו אחר הפרסומים לתאריך מדויק).
-
פסטיבל התרבות של זנזיבר: חגיגה של עירוב תרבויות ומסורות, הנערכת בכל שנה בסוף יולי. מופעי מחול מסורתי, תלבושות אותנטיות, שווקי אמנות ועבודות יד ועוד.
זנזיבר הוא חבל ארץ שנמצא במזרח אפריקה, בקו אווירי ישר ודרומית לישראל. החבל כולל קבוצת איים, הנמצאים תחת שלטונה של טנזניה הסמוכה, כאשר האי המרכזי שבהם הוא האי זנזיבר. שערי האי נפתחו לתיירות ב-1992 ומאז הביקוש לנפוש באי הטרופי רק הולך וגדל. שמעתי על היעד האקזוטי ממש שבועות ספורים לפני תאריך היעד לטיסה, מאחת מחברותיי. שותפתי למסע הייתה אחותי והיה בידינו רק שבוע פנוי לפני תחילת שנת הלימודים האקדמאית. אחרי חיפושים קדחתניים אחר יעד שיתאם לשתינו, נדמה היה כי מצאנו את שחיפשנו – אי אקזוטי במרחק טיסה סביר עבור הזמן המוגבל שהיה ברשותנו, המשלב גם נופש (לאחות שמחפשת רביצה) וגם אטרקציות (לזו שקוצים בישבנה).
אם לומר את האמת, אני מודה שבהתחלה קצת חששתי. האי ידוע בראש ובראשונה בחופיו הקסומים ולכן סברתי שהאטרקציות האחרות שהוצעו סביב לא יצליחו לספק לי עניין לשבוע. בדיעבד, ברור לי שטעיתי – היה לנו שבוע עשיר ואף נשארנו עם טעם של עוד. אני מאמינה שהחששות שלי נעוצות בעובדה שלא מצאתי מספיק מידע על זנזיבר ברשת. במטרה לשפוך עוד אור על היעד הזה שבאמת חבל לפספס, החלטתי לכתוב על החופשה שהייתה לנו, ולספר על האטרקציות המדהימות שיש לאי הזה להציע.
בטן גב והפתעות מהמעמקים
באי שתי רצועות חוף יפיפיות, האחת בקצהו הצפוני והאחרת בקצהו המזרחי. אנחנו בחרנו מלון שנמצא בצפון האי, וכך התמקמנו באזור הנקרא נונגווי (Nungwi). בנסיון להבין איזו רצועת חוף יפה יותר, התיירים שהסתובבו עמנו פנו למדריך מקומי לבירור. בתשובה ענה להם שהחופים המזרחיים ידועים בחופיהם היפים ושהחופים הצפוניים ידועים יותר במים הנקיים. כך או אחרת ניתן לאמר בוודאות, שחופים כאלה אין בארץ
מרוב הבוהק של השמש החזקה והחול הלבן, המקומיים עצמם משתדלים להסתובב עם משקפי שמש על מנת שלא להסתנוור. בנוסף, הגאות והשפל באזור יכולים להיות מאוד קיצוניים, תופעה שלעיתים חושפת הפתעות מן המצולות. באחד הבקרים, הים נמצא בשפל נמוך מאוד והמים שנסוגו בעשרות מטרים חשפו עבורינו את חיות הים שנסחפו אל החוף - קונכיות, צדפות וקיפודי ים. כשנכנסנו לים עד גובה המותניים, יכולנו לראות בבירור שוניות עם אלמוגים, שסביבן שחו דגים וכן היו גם כוכבי ים אדומים.
לחפש את האי הנעלם
כבר ביום השני לטיול, לאחר שהתאקלמנו, קבענו לנו טיול בן יום הכולל שייט בין האיים הטרופיים. בפי המקומיים הטיול נקרא: Safari Blue. יצאנו לטיול בבוקר, ואת השעה הראשונה העברנו בנסיעה מהמלון ועד למקום ממנו יוצאים לשייט. אל תירתעו מהנסיעות: הנסיעה בתוך האי היא חוויה בפני עצמה, במהלכה זוכים להצצה מרתקת לחיי היום יום של המקומיים. השייט עצמו הרגיש כאילו נלקח מסצנה הוליוודית של שייט מרגש על הים הכחול: שטנו בספינת מפרש מסורתית בין קבוצת האיים של זנזיבר. בדרך, הצוות בחר באיזה אי לעגון וניתן לנו זמן להסתובב, לרחוץ בים או סתם לנוח על החוף. בזמן זה, צוות הספינה חתך עבורנו פירות טרופיים והגיש אותם עד אלינו. הכנסת אורחים לתפארת, אמרתי כבר?
לאחר מכן, המשכנו ללגונה הכחולה: מפרץ טבעי באמצע הים, שסגור כמעט לגמרי מלבד שתי כניסות צרות. המדריך סיפר שרק בתנאי שפל וגאות מסויימים מתאפשרת הכניסה והיציאה מהלגונה ושאם לא מספיק קשובים לגובה הים, המקום הופך למלכודת שאין יוצא ממנה – זהירות!
משם המשכנו בשייט, היישר לאי שבו ציפתה לנו סעודת מלכים לארוחת הצהריים ולאחר שאכלנו ועיכלנו המשכנו ליעד האחרון להיום, האי הנעלם.
פני השטח של אי זה עשויים מחול בלבד, כך שכשהגאות מגיעה הוא נעלם כליל. פה ניתנה לנו האפשרות לרדת למים, להשתכשך ולשנרקל במי הטורקיז. משם, שמינו פעמינו לכיוון המלון וחזרנו בשעות הערב המוקדמות.
איך וכמה: כיוון שלא היה לנו כוח לכאבי ראש, סגרנו במקום עם סוכנות התיירות אשת טורס. יש להם שם נציג בשטח, שאסף אותנו משדה התעופה במסגרת החבילה שהזמנו. הטיול עלה 75 דולר, כולל ההדרכה, הנסיעות, ציוד שנירקול, הארוחות ואספקת השתייה. הכל היה מאוד מסודר, המדריך היה מאוד מקצועי והצוות כולו היה מאוד מסביר פנים. יחד עם זאת, קיימות חברות נוספות שמציעות את אותו הטיול, וקבוצת ישראלים אחרת סיפרה לנו שעשתה טיול זהה שמחירו עמד על 40 דולר. לשיקולכם.
ריחות, טעמים ואלפי צבעים
את הטיול הזה, ביקש תייר ישראלי מהמדריך שאיתו שהינו, אז “קפצנו על העגלה” ואימצנו אותו גם. מדובר ביום טיול ארוך שכולל הגעה לארבעה מוקדי משיכה בדרום-מרכז האי: טיול בשמורת הטבע ג'וזאני (Jozani Chwaka Bay National Park), סיור בחוות תבלינים, שייט לאי האסירים (Prison Island) ושוטטות בסטון טאון (Stone Town). כמו כל דבר, לטיול היו יתרונות וחסרונות. מצד אחד, הוא דוחס ביום אחד את רוב האטרקציות שנמצאות בצד האחר של האי ובכך חסך לנו את הנסיעות (שעתיים הלוך וחזור), אך מצד שני, הוא היה מאוד מתיש והיינו במרוץ אחרי הזמן. לא בכל מקום התאפשר לנו לספוג את האווירה, אך זה מה שהסתדר לנו מבחינת הזמנים. בדיעבד, הייתי ממליצה לחלק את היום הזה לשניים או לוותר על אתר אחד.
אז בקצרה על כל מקום:
שמורת הטבע ג'וזאני. יער עבות, הכי קרוב לג'ונגל שתמצאו באי. השמורה ידועה גם בזכות הקופים החמודים שחיים בה. לדעתי ניתן להגיע באופן עצמאי לשמורה שממוקמת בדרום-מזרח האי, לרכוש כרטיס במקום ולטייל (אבל לא ניסיתי את זה, ולכן מומלץ לברר לפני). בסמוך לשמורה, נמצאת שמורת עצי מנגרובים –המשמשים כחומר הבנייה העיקרי באי. כשתגיעו לאי ודאי תבחינו בכך: כל הרהיטים, הסירות ואף חלק מהבתים עשויים מעץ זה.
חוות תבלינים. הביקור בחווה הוא כל כך יפה, מלמד, טעים, חריף, חמוץ ובעצם – כיאה לחוות תבלינים – רב טעמים. מומלץ לקחת הדרכה במקום. התבלינים הם מקור הפרנסה השלישי של תושבי האי, אחרי ייצוא פירות ים ותיירות. גם כאן טעמנו את הפירות הטרופיים שהאי התברך בהם (בסוף יגיע הרגע שבו לא תרצו לשמוע עליהם יותר...) וראינו איך גדלים התבלינים שמגיעים אלינו הביתה בקופסאות. במקום ליוו אותנו שני נערים מקומיים, אשר טיפסו לאן שצריך וקטפו עבורינו עלים ופירות היישר מהעץ כדי שנוכל גם להריח ולטעום. ואיזה ריח נפלא זה היה! לקראת סוף הסיור חיכו לנו כמה הפתעות נחמדות, אבל אשאיר אותן בגדר הפתעה גם לכם.
אי האסירים. זה היה היעד הבא, אליו הפלגנו מהעיר סטון טאון (שאליה נחזור בעוד כשעה). בעבר, האי שימש כמקום לכליאת העבדים, הסוררים והחולים ואילו היום מבנה בית הסוהר הפך למלון. חלקו האחר של האי הוסב לשימור צבי הענק. הצבים הובאו לאי ממזרח אפריקה, מאחר והיו בסכנת הכחדה עקב הצייד הרב שהתרחש שם. הזקן שבחבורה הוא צב בן 192 שנה, שכנראה חווה דבר או שניים בחייו. ניתן לשוטט באי בחינם ולהלך על ההריסות של בית הסוהר (בהיותו בית מלון, לא ניתן להיכנס אליו בחינם), אך כניסה לשמורת הצבים דורשת קניית כרטיס בקופות המקום. בעקרון, גם החווה וגם אי האסירים הם מקומות שמקבלים מבקרים כל יום ולכן מאוד מסודרים, אז אני מניחה שאם תרצו לשלם (להשאיר טיפ) הם לא יתנגדו. ממולץ לברר לפני או לשאול במלון מה מקובל.
אתר אינטרנט: www.privateislands-zanzibar.com/changuu
סטון טאון. יעדנו האחרון ליום זה. זוהי העיר הגדולה באי, המושכת אליה תיירים רבים. ראשית, בעיר נשמרו שרידים מהתקופה שלפני המפכה – שוק העבדים, ביתו של הסולטאן ואפילו חריטות על גבי דלתות בתיהם של התושבים בעלי המשמעות (אנחנו לצערי, לא הספקנו את כל זה). נוסף לכך, אם תרצו לעשות קניות, יש שווקים רבים בעיר (יישור קו – בזנזיבר לא מצאתי הזדמנות לעשות "שופינג", הכוונה היא יותר לקניית מזכרות). אם תגיעו לעיר בשעות הערב תוכלו גם לבקר בשוק האוכל הלילי, ולטעום מאכלים מקומיים. רק זכרו להיות ערניים, כי המקום הומה אדם. בהחלט אפשר להגיע לעיר באופן עצמאי (באמצעות מונית או שכירת רכב) ולשוטט בשווקים ובאתרים ההיסטוריים.
איך וכמה: ביום זה החלטנו להישמע להמלצה של קבוצת ישראלים ולהצטרף למדריך המקומי, עלי. העלות עבור היום הייתה 40 דולר לאדם וכללה את ההדרכה, הנסיעות בין האתרים והפירות טרופיים. קחו בחשבון שאם אתם מחליטים לפצל את האתרים לכמה ימים, העלות הכוללות תהיה גבוהה יותר, בגלל הנסיעות.
היינו מאוד מרוצים מעלי, הוא בעל ניסיון עשיר בהדרכה וידע רב. לאורך כל היום הוא היה מאוד אדיב והתאים את עצמו לבקשתנו. למעוניינים ליצור עימו קשר הוא זמין בטלפון: 255-777-707-008+.
רגעים קטנים של אושר
לאחר היום המתיש, בתוכנית הטיול ציפה לנו משהו רגוע יותר – נסיעה בטרקטורונים בחלק המזרחי של האי, וביקור בכפר מקומי אותנטי. אני חייבת לציין שהיה זה היום שהכי נהנינו בו בכל הטיול. לטובת חובבי המרוצים, אציין כי הנסיעה לא הייתה הקטע הכי משמעותי בטיול. הנסיעה בטרקטורונים הייתה איטית הן על הכביש והן בשדות ובכפר. יחד עם זאת, היה נורא כיף לטייל ככה בעוד שיערנו התבדר ברוח הזנזיברית. בדרך, עשינו עצירות בסמוך לשדות חקלאות וקיבלנו הסברים מהמדריך שלנו.
השיא הגיע כשהגענו לכפר: הבתים בו היו בנויים מבוץ וקש והיה מעניין לראות מקרוב כיצד חיים בתרבות אחרת. ברגע שחנינו רצו הילדים מכל קצוות הכפר והקיפו אותנו, כדי לבדוק מי הם הזרים החדשים. המקומיים הוכנו לבואנו ודאגו להרגיע את הילדים, אך גם אנחנו היינו ערוכים וקנינו להם ממתקים מבעוד מועד. אם תקנו לבד, דעו שמומלץ לקנות ממתקים רכים מאחר והילדים לא זוכים לטיפולי שיניים כמונו והרצון הטוב עלול לפגוע בהם. מכיוון שקראתי על כך עוד בארץ, הבאתי עמי גם חבילת בלונים כהפתעה חלופית וכשניפחנו אותם הילדים היו ממש מאושרים והכפר התמלא בצבעים וצחוק. הילדים כנראה לא ראו מימיהם בלונים ולא ידעו מה לעשות איתם חוץ מלחבק חזק שלא יברחו. הראנו להם שאפשר לשחק בו כמו כדור, אך כל השיח עימם היה באמצעות תנועות פנטומימה – זאת הייתה חוויה מדהימה ומעצימה.
בשלב כלשהו ביקש המדריך שנעשה הפסקה לטובת סיור והסבר על הכפר עצמו. הילדים המשיכו ללכת אחרינו והיה קשה מאוד להגיד להם לא. אני יכולה רק להצטער שלא היה לנו שם יותר זמן.
איך וכמה: את הטיול הזה סגרנו דרך אשת טורס והוא עלה לנו 55 דולר, כולל הנסיעות מהמלון וחזרה. אם תבחרו ליצור איתם קשר ישירות, שם החברה הוא: Zanzibar Quad Adventure.
אל השקיעה ומעבר לה
באחד הימים שהשארנו לנו להירגעות בחוף, עלינו על שייט בשעת השקיעה. על פניו החוויה נראתה לי מיותרת, שהרי את השקיעה אני יכולה לראות מקו החוף ולגבי שייט – מה, עוד אחד? אבל לאחר מעשה, היה ממש נחמד. את השייט סגרנו עם מקומי שהסתובב בחוף באותו בוקר ושמענו עליו מהמלצות של ישראלים אחרים. השייט יצא ב-16:00 והפלגנו קרוב לרצועת החוף באופן שאיפשר לנו לראות מה נמצא מסביבנו. כמו כן, רב החובל המקומי חילק לנו פירות טרופיים, אירגן חבר'ה שניגנו על תופיים וקלידים מאולתרים ונוצרה אווירה מדהימה.
לבעל הסירה קוראים ג'ימס (Big Fish), והוא הסתובב הרבה בחוף ליד המלון שלנו שנמצא בצפון האי, ב-Nungwi. אך אני בטוחה שיש עוד רבים כמוהו שמסתובבים באיזור.
איפה ישנים פה?
לאורך כל השבוע לנו במלון ארבעת הכוכבים My Blue Hotel שנמצא בבעלות איש עסקים איטלקי. מאוד התלהבנו מהמלון, ההשקעה בעיצוב, רמת הניקיון (כל לילה הגיעה מנקה לרסס נגד היתושים), הקירבה לים, ההופעות הנחמדות שהציעו בערב וגם מבחר האוכל שהוצע (למרות שעל איכותו ניתן להתווכח). יחד עם זאת, בטיולים שלנו לאורך החוף ראינו עוד הרבה מלונות שנראו אף הם ברמה גבוה, אז נראה כי יש במקום אופציות רבות.
-
כתובת: Nungwi, Zanzibar
-
אתר אינטרנט: www.mybluehotel.com
ממקום למקום באי האפריקאי
כדי להתנייד פה, ניתן לקחת מוניות (ככל שתתאחדו עם יותר מטיילים, נהג המונית יוכל להביא מונית יותר גדולה ובכך להוזיל עלויות), או לחלופין לשכור רכב, אך זה לא כל כך מומלץ בגלל השוטרים הרבים שנמצאים בכל כמה קילומטרים וממתינים לשוחד. תחבורה ציבורית לא קיימת באי עבור תיירים. כששאלתי באחד הימים את המדריך שלנו, הוא הסביר שמאחר והתיירות נורא חשובה להם יש אוטובוסים (יותר מיניבוסים) מיוחדים עבור תיירים, עם מושבים ומזגן, שאותם צריך לסגור מראש מול נהג, או מדריך שמתווך. לעומת זאת, התחבורה הציבורית עבור המקומיים היא ברמה שונה לגמרי, הם מצטופפים במעין טנדר שבחלקו האחורי לעתים מוצבים שני ספסלים לאורכו ולעתים גם זה לא.
אנחנו לא הספקנו אבל לכם כדאי
אז כן, מסתבר שאפשר למלא יותר משבוע. גם את הפעילויות שפרטתי עד כה היה אפשר לפצל וכמובן שגם חלק מהימים מוקצים למנוחה בים. אנחנו לא הספקנו:
-
ללכת לשחות עם דולפינים. אני יודעת שלטיול הזה יוצאים השקם בבוקר (6:00 בערך), מגיעים לחלקו הדרומי של האי ומובטח ב-90% שתפגשו בהם.
-
לשחות עם צבי ים. שמעתי שהאטרקציה קיימת גם בחלקו הצפוני של האי, שבו שהינו.
-
צלילה. יש המון מועדוני צלילה באזור, אז אם אתם חובבי צלילה כנראה שכבר ידעתם זאת.
החופים בזנזיבר
בזנזיבר מתחלקים בדרך כלל החופים לשניים. החופים המזרחיים והחופים המערביים. למהדרין אומר גם שישנם החופים הצפוניים והחופים הדרומיים, ולמהדרין עוד יותר קיימת חלוקת משנה נוספת: החופים הנקיים והחופים המטונפים. גם החופים המזרחיים מתחלקים לשניים: החופים הדרום מזרחיים והחופים הצפון מזרחיים, כשמפרץ צ'וואקה הוא קו התפר שבין השניים. כך, שאם נסתכל על החופים בפרספקטיבה של "שניים" תמיד כנגד כל חוף מצוין, יהיה גם חוף יוצא מגדר הרגיל.
החופים המזרחיים
מה ההבדל שבין החופים המזרחיים לחופים המערביים? החופים המזרחיים פונים מזרחה אל לבו שלהאוקיאנוס ההודי. גלי אוקיאנוס אדירים מגיעים ממזרח, כשהם נושאים איתם מכל טוב האוקיאנוס מזון טרי לכל יצורי הים. במשך השנים, החל צומח ריף אלמוגים שהלך וגדל, הלך והתרחב עד שהגיע לרוחב של עד חצי קילומטר. ריף זה, אינו מאפשר התקרבות של אניות לחוף מצידו המזרחי של האי, ורק סירות דייג בעלות תחתית שטוחה, יכולות להגיע לחוף וגם זה רק בשעות הגאות. אם הן "תיתפסנה" ליד החוף בשעת השפל, הן תראינה כציפורים, שהרטיבו את כנפיהן ולא יכולות לעוף. הריף גם גורם שגלי האוקיאנוס הענקיים נבלמים בו ואל החוף יגיעו רק גלי ים קטנים והמים יהיו שקטים מאוד. דבר נוסף הוא שעומק המים מעל פני הריף הוא נמוך מאוד, דבר שגורם להתחממותם המהירה וגורם שלנכנסים למים יש לפעמים הרגשה שהם נכנסים לצלחת מרק חמה. גם כשהאוקיאנוס בגאות מוחלטת, עדיין יהיו המים חמימים ונעימים לשחייה.
האלמוגים, בעת התפרקותם בלחץ הגלים, הולכים ומתבלים, הולכים וכלים עד שהם הופכים לחול דק. מכיוון שמקור החול הם האלמוגים, יהיה צבע החול לבן עד כדי כך שבעת שהשמש זורחת בצהריים, אורה מוחזר מהחול כמו ממראה ענקית והחול "זורח" בלבנו. לא רק יתרונות לריף האלמוגים שממזרח, יש לו גם חסרונות גלויים. האחד הוא, שגדלים עליו ובסביבתו הרבה עשבי ים, וכך, כאשר משתנה משטר הזרמים באוקיאנוס, הרבה מהחופים מתכסים באצות ועשבי ים. הבעיה השנייה היא קיפודי הים. הללו אבדו במשך השנים את אויביהם דגי התוכי וכך הם הולכים ומתרבים כמעט ללא הפרעה, מוצצים את לשדם של אלמוגים חיים, "הורגים" את הריף החי וגורמים הרבה סבל לתיירים תמימים, שדורכים עליהם בטעות! ואילו בעיית הבעיות היא מצבו של האוקיאנוס בעת השפל. בזמן זה "בורחים" המים מעל פני הריף, משאירים אותו חשוף ואין אפשרות פיסית לשחות מכיוון שעומק המים המכסימלי יכול להיות כחצי מטר, וגם זאת רק בברכות טבעיות שעל פני הריף.
זמן זה הוא טוב בשביל ללכת על פני הריף ולהסתכל על יצורי הריף השונים כמו סרטנים מכל מין וסוג, כוכבי ים מעניינים, דגיגים צבעוניים וסוסוני ים (וגם קיפודי-ים לסוגיהם, אבל מהם צריך להיזהר). לבישת נעל-צלילה, מגינה בדרך כלל מדקירות של קיפודים אלה.
המקומיים מנצלים את הריף להקמת "חוות" לגידול אצות ים, שאותן אוכלים במזרח וגם משתמשים בהן בתעשיית התמרוקים. כשהמים בשפל, ניתן לראות מאות רבות של מקלות, התקועים שורות שורות בתוך המים. בין המקלות תלויים חבלים ועל החבלים קושרים המגדלים אגודה קטנה של עשב-ים, שניזון ממי האוקיאנוס העשירים וגדל עד ליום שבו אוספות אותו הנשים ומניחות אותו לייבוש לאורך החוף. במשך היממה, האוקיאנוס גואה ושפל פעמיים. בכל יום משתנה המועד בערך בעשרים דקות. במשך החודש יש שניים שלושה ימים של "סופר-שפל". בימים אלה המים נסוגים לגובה מינמלי ואפילו שושנות מים נחשפות לשמש. אלה הימים המתאימים ביותר לטיול על הריף. טבלאות שפל וגאות ניתן לקבל בדרך כלל בכל בקבלה שבבית המלון ולפיו לתכנן את ימי החופשה באי.
החופים המערביים
מהמזרח נעבור מערבה. זהו חלקו של האי, הפונה ליבשת. תעלת מים עמוקה מפרידה בינו ובין היבשת. לאורך תעלה זו מופיעים הרבה ריפים תת ימיים, שחלקם כבר צמחו והפכו לאיים ממש וחלקם מתגלים לעיין רק בעת שפל נמוך במיוחד. המייחד את החופים המערביים הוא שאין בצד זה ריף. המים נעשים עמוקים מיד ליד החוף וזרם חזק זורם, בדרך כלל, בתעלות העמוקות שבצד זה. הרבה דגים גדולים, כמו מקרל וטונה, חיים בתעלות אלו וניזונים היטב. בצד זה של האי תמצאו את "המספנות", בהן בונים את סירות הדאו המקומיות, העשויות מגזע עץ יחיד ואת סירות הדייג הגדולות יותר. חיי המסחר, ברובם, מתנהלים בצד זה של האי והנמל הראשי נמצא בעיר סטון-טאון, שפונה מערבה לעבר היבשת.
עומקם המשתנה של המים הוא מהמרכיבים העיקריים לשוני ולגווניי הצבעים של מי האוקיאנוס (אחת מהחוויות היותר מרעננות למתעתדים לשחות באוקיאנוס). צבע האוקיאנוס לובש גוונים רבים של הכחול והאזמרגד. המים, שהם רק עד שלושה מטרים בעמקם ותחתם נמצא רק חול לבן, יקבלו את גווני צבע הטורקיז. ככל שעומק המים יהיה נמוך, גוון הטורקיז יהיה נוטה ללבן-צהבהב וככל שעומק המים יעלה, הגוון יהיה עמוק יותר. בכל המקומות, שבהם צומח עשב ים והמים אינם עמוקים, תראו את הצבעים מירוק עמוק ועד ירקרק-צפרדע. כל השאר, כולל תעלות עמוקות, ישתקף אליכם בצבע כחול עז ובימי עננות, ישתקפו העננים במים ויעניקו להם גוונים לבנים ואפורים. גם זריחות ושקיעות משתקפות במי האוקיאנוס ומעניקות למים צבעים בסולם הכתום תפוזי, הלבן והצהוב.
חוף לכל מצב רוח
משחק צבעים זה במי האוקיאנוס, בתוספת מעט קצף לבנבן מגלים קטנים, כבר עושה חשק מיידי לרוץ ולצלול במי האוקיאנוס המזמינים. הוסיפו לקלחת עוד חולות לבנים וכמה עצי קוקוס ויש לכם מקום שהוא "עמיד התנגדויות". כל אחד רק רוצה לרוץ המימה! אז היכן כדאי להתרחץ?
כמובן שהזכרתי גם חופים צפוניים וגם דרומיים, ובכן, החופים הדרומיים צרים מאוד ועמוסי בוץ ימי סמיך ולא מזמין, שמורות מנגרוב גורמות להיווצרות משקעי בוץ לאורך החוף, מקום שזרמי הים לא מצליחים להרחיק את הבוצה מהחוף והיא הולכת ומצטברת. ואילו החופים הצפוניים, אלה למעשה צרים וקטנים. הם נמצאים לאורך "האצבע" הקטנה, שמהווה את מפגש החופים המערביים והמזרחיים שנפגשים בנקודה אחת, "נקודת המגדלור" שבקצהו הצפוני של האי, ליד הכפר נונגווי.
http://www.torec.net/ssearch.asp
אז אשתף אתכם "בסודות כמוסים", שידועים לזנזיברים כמובן ולעוד אחדים שכבר "חרש" את האי ימים רבים והם יודעים בדיוק לאן ללכת לשחות ומכירים "חוף לכל מצב רוח".
החוף הראשון עליו אספר הוא חוף מנגהפוואני (Mangapwani). החוף אמנם מארח באופן קבוע אורחים ממלון סרנה, שרוצים גם להתרחץ באוקיאנוס ולא מסתפקים בבריכה הנחמדה שבמלון. ישנן הסעות קבועות מהמלון לחוף זה, אבל הן תאסופנה אך ורק את אורחי המלון לבדם ואילו עליכם למצוא בעצמכם דרך להגיע אל החוף.
מה יש בחוף מנגהפוואני? באנגלית מכנים מקום שכזה "קוב", ובעברית? התרגום הישיר הוא 'מפרצון', אבל התרגום לא מתאר במלואו את המקום. שימוש במילה האנגלית Cove מתאים הרבה יותר. ובכן, המגיע למקום (אחר דרך חתחתים לא קלה) יעצור בתוך סבך שיחים ועצים, המצל על נקודת החנייה הקטנה שלמעשה מסתירה את החוף. קיר לבנים שניצב שם גם הוא, בכלל יסתיר הכול. יש להיכנס בכניסה הקטנה, שמעקי עץ וסככה מעליה. מיד תראו שאתם נמצאים גבוה מעל פני המים. למעשה תראו שמשמאלכם מבנה שלם, מימינכם ים וצמחיה פראית וכי לפניכם שביל מפותל שעובר בין סככות ישיבה קטנות. למעשה זוהי "הזרוע הקדמית" של מלון סרנה. במקום פועלת מסעדה, שנועדה להאכיל את אורחי המלון שבחרו להתרחץ באוקיאנוס ואת האורחים המזדמנים למקום. כמובן שיש במקום גם שירותים ומלתחות מסודרים. אם תבחרו קודם לשבת ולשתות משהו אחר הדרך המתישה, אין בעיה, פשוט שבו באחת הסככות ותשורתו. אם בחרתם לרדת לאוקיאנוס, גם אז אין כל בעיה, פשוט רדו עם השביל. המסעדה ממוקמת בערך 12 מטרים מעל המים, בתוך חורש טרופי טיפוסי לאזור החוף. גם השביל עובר בתוך הסבך ולמעשה מסתיר מעינכם את החוף עד לדקה התשעים ממש! רק כשתגיעו למטה יתגלה לכם החוף בכל יופיו... ומה תראו, לפניכם ממש ולשמאלכם עוגנות כמה סירות דייגים. הדייגים והילדים יברכו אתכם בשלום. איים קטנטנים נמצאים בתוך המפרצון שעכשיו מתגלה לכם בכל הדרו. צוקים בגובה של 15 מטרים עוטרים מפרצון נפלא זה. צבע המים הוא כחול עמוק והמים שקטים לחלוטין. מצד ימין תראו חוף חולי קטן ועליו כמה מטריות קש, כמה מיטות שיזוף... וזהו, אף נפש חיה, אולי בכל זאת איזה זוג או שניים.
אתם צועדים על שבילים מיוחדים, שנמתחו בחול עבור מטיילים מפונקים, עד אחת המיטות, פורשים עליה מגבת "לאות כיבוש" ונשכבים לעיסוק עם הליוס, אל השמש. תוכלו להזמין מהמסעדה כל משקה או מאכל המופיעים בתפריט (ממליץ לא לוותר על מנת שרימפס ברוטב פפריקה בתוך אבוקדו טרי). השחייה במקום מרעננת מאוד, המים הופכים עמוקים במרחק קצרצר מהחוף ואין השפעה לגאות או השפל על המקום (הורים לילדים קטנים, לתשומת לבכם). אם ברשותכם משקפת צלילה, תוכלו להתקרב לאיים הקטנים או למצוקים שמימין ולראות דגים טרופיים קטנים. אם יתמזל מזלכם תוכלו לראות תמנונים ואולי גם את דגי-הארי, בעלי "כנפיים" כשל פרפרים ענקיים (זהירות, אלו דגים רעילים). חרף הקרבה לעיר סטון-טאון, עדיין המים נקיים מאוד וצלולים ורק במקרה של זרמים חזקים יוצאי דופן, יגיע מעט לכלוך צף לאזור.
החוף השני עליו רציתי לספר, נמצא בחלק הצפוני של החוף המזרחי, מול האי מנמבה. זהו חוף מווהנהזה(Mwanahaza). חוף זה אינו דומה בכלום לחוף הראשון. ראשית, יש מולו ריף רחב מאוד ושנית, אין מול הים צוקים גבוהים כמו בחוף הקודם. יחודו של חוף זה הוא שגם כאן כמעט ולא תפגשו נפש חיה. הפיתוח עדיין לא רדף והכניע מקום נידח זה.
כשתגיעו, תתקלו במעט בני משפחות של דייגים, שחיים בפינה שכוחת-אל זו. במידה והדייגים לא יצאו לים, תעגונה סירות הדאו שלהן בבדידות על החוף ותעניק לכם הזדמנות צילום יוצאת מהכלל. חוץ מכמה נשים, כמה ילדים וכמה ברווזים משוטטים, לא תמצאו במקום דבר אם תצעדו כמאתיים מטר צפונה, תהיו בודדים על החוף ותוכלו להרגיש את בדידותו של רובינזון קרוזו. לא סימן רגל בחול ולא נפש לשוחח אתה.
איך מגיעים לחופים אלו? בכדי להגיע לחוף מנגהפוואני, עליכם לצאת מסטון טאון ולנסוע צפונה. לאחר שעברתם את הכפר בובובו (Boobooboo, שכבר נראה גדול יותר מסתם "כפר") להמשיך צפונה, עוד שלושה ק"מ בערך. ליד הדרך, בצד ימין, יהיה שלט עץ חום, שעליו יהיה כתוב "מנגהפוואני" וגם יהיה עליו תחריט של סמל מלונות סרנה. במקום זה, פנו שמאלה והמשיכו עם כביש האספלט הרעוע, עד שפשוט יגמר. תגיעו לעץ צאלון יפה, פנו ימינה, סעו 15 מטרים, הגעתם! מכיוון שבסביבה יש מערות עתיקות, שלפי האגדה התגוררו בהן עבדים נמלטים, קבוצות רבות של תיירים מגיעות לשם, אל תתבלבלו ותפנו שמאלה ליד השלט המפנה למערות, פשוט המשיכו ישר! בכדי להגיע לחוף מווהנהזה: עליכם להגיע בראשונה לכפר מטמווה(Matemwe), שבצפון החוף המזרחי. הכביש החדש נגמר במעין רחבה קטנה. מדי פעם עובר במקום מטאטו, שנוסע צפונה עד הכפר מווהנהזה. לא כל מטאטו שעובר ברחבה זו מגיע עד מווהנהזה. בררו היטב בטרם תעלו על המטאטו. במידה ויש לכם אופנוע שכור, המשיכו מרחבה זו צפונה, עברו בשבילי הכפר המתפתלים. בשלב מסוים השביל "ימשוך" מעט מערבה ויחלוף כמה קילומטרים בתוך סבך טרופי, עד שיפנה ימינה אל החוף. הגעתם