איי סיישל - The Seychelles
איי גן העדן האלה נמצאים לא הרחק מהחוף המזרחי של יבשת אפריקה. החופים בהם מושלמים, המים בהם מושלמים, יש המון איים לבחור מהם וכל השלווה והשקט שתבקשו. 115 האיים, המרכיבים את איי סיישל, מכילים את כל מה שחובבי חופים מחפשים. לרוע המזל, מדובר ביעד יקר אך מצד שני, אין מחיר שהוא מוגזם עבור גן עדן... התקופה הטובה ביותר לבקר באיים היא בתקופה היבשה, בין מאי לספטמבר, אז כמות הגשמים פחותה.
האיים המלדיביים - The Maldives
שרשרת של 1,000 איים, השוכנת במרכז האוקיינוס ההודי. למעשה, אלה הם איי אלמוגים, שנמצאים ממש סמוך לפני המים, רק 200 מהם מיושבים וחמישה בלבד הם בעלי אוכלוסיה משמעותית. איי האלמוגים האלה מהווים יעד נפלא לצלילה ולשנורקלינג, יש בהם חופים לבנים ותושבים מסבירי פנים. על האיים פזורים ריזורטים יוקרתיים והשהייה בהם יקרה מאוד. למגיעים מתאילנד, מוצעת טיסה זולה בחברת "Bangkok Airways". התקופה הטובה ביותר להגיע למלדיביים היא בין נובמבר למאי, אז מזג האוויר יבש יחסית. בין יוני לאוקטובר חלה תקופת המונסונים ומזג האוויר לח וחם.
קו ליפה - Ko Lipe
קו ליפה נמצא בדרום תאילנד ואיננו חלק ממפת תיירות האיים של המדינה. בשל כך, הוא עדיין אינו מפותח כמו יתר האיים, הלינה בו היא בסיסית והתושבים מנתקים את זרם החשמל בסביבות חצות. מאידך, מי שיגיע לכאן ייתקל בתושבים ידידותיים ומסבירי פנים ביותר. לא הרחק מהאי ישנו אי קטן נוסף, המהווה אתר שנורקלינג מוצלח, שאפשר לאתר בו לפעמים אפילו כרישים. מים חמימים וחופים חוליים יגרמו למבקרים כאן לרצות להישאר.
התקופה המתאימה לביקור כאן היא בין נובמבר או מרץ, אז מזג האוויר הוא הטוב ביותר וכמות האנשים דלילה. מאי עד אוקטובר היא תקופת המונסונים ובמהלכה אי אפשר לעשות דבר. הדרך הטובה ביותר להגיע אל האי היא בסירה מהעיר Pak Bara.
באלי - Bali
האי באלי באינדונזיה תופס מדי שנה מקום מכובד ברשימת האיים הטובים ביותר בעולם ובצדק רב - יש בו גלים מצויינים לגלישה, המאכלים שמוגשים בו הם מעדנים, המחייה זולה, המסיבות מצויינות, המקומיים חייכנים ובפנים האי יש הר געש, שאפשר לטפס עליו ומקדשים מעניינים לבקר בהם.
מי שמחפש אי, שמציע גם הרבה עניין ואקשן מעבר ל"בטן גב", כדאי שיחשוב על באלי. מזג האוויר לאורך השנה הוא די יציב, אך בין אפריל לאוקטובר הוא נוטה להיות יבש יותר. שימו לב, כי לישראל אין יחסים דיפלומטיים עם אינדונזיה, אך ניתן להיכנס עם דרכון ישראלי בקבוצות, בתנאי שלשניים מתוך הקבוצה יש דרכונים זרים.
איי פיג'י - Fiji Islands
מדינת פיג'י מורכבת מ- 322 איים, שרק כשליש מהם מיושבים, בעיקר האיים המערביים. יש כאן את החופים היפים ביותר שאפשר לתאר, ומספרם הרב מבטיח שכל אחד יוכל למצוא חוף כלבבו. רוב התיירים כאן הם חבר'ה צעירים וזוגות, המציינים את ירח הדבש שלהם. קבוצת האיים הפופולארית ביותר היא איי יאסאווה (Yasawa Island group). מזג האוויר הוא יציב לאורך השנה, אך בין נובמבר לינואר קיים סיכוי לסופות ציקלון.
טהיטי - Tahiti
מזה שנים ארוכות מהווה המילה טהיטי שם נרדף לגן עדן רומנטי ומדינה זו מהווה את אחד היעדים הפופולארים ביותר לירח דבש. כאן אפשר לספוג את השמש, לצלול, ליהנות מפירות ים טריים ומשובחים ולקפוץ לטבילת בוקר היישר מהבונגלו שעל שפת המים. השהות באי, הממוקם בקבוצת האיים הפולינזיים הצרפתיים, יקרה ומתאימה לתיירים אמידים. מזג האוויר בטהיטי הוא טרופי ולח, אך במהלך החודשים מאי - אוקטובר הוא צונן יותר
האי הגדול בהוואי - Big Island Hawaii
באי הגדול ביותר במדינת הוואי בארה"ב יש את כל מה שחושבים עליו, כשחושבים על איים ולמעשה אף יותר מכך - באי הזה יש מפלים רבים ופארק לאומי, שבמרכזו הר געש. המבקרים באי יכולים לטייל בפארק, לטפס על ההר, להלך בין תצורות הטבע שיצרה הלבה ואף לצפות בלבה רותחת הנשפכת לאוקיינוס. העונה הרטובה נמשכת מאוקטובר עד מרץ, אך הטמפרטורות אז נמוכות יותר. כדאי לדעת, שלמרות קרבתם זה לזה, מזג האוויר בכל אחד מאיי הוואי הוא שונה
איי קוק - The Cook Islands
איי קוק הינם איים נוספים שנמצאים באוקיינוס השקט, אך הם נגישים פחות משכניהם. מי שרוצה להמלט מחיי השיגרה האפורים ולהתנתק מהעולם המודרני - זה המקום בשבילו. מזג האוויר כאן חם ולח לכל אורך השנה. הזמן הטוב ביותר לבקר בהם הוא בספטמבר ואוקטובר ובמרץ ואפריל, בתום תקופת סופות הציקלון.
קורסאו - Curacao
האי קורסאו נמצא בים הקריבי ונמצא תחת שליטה הולנדית. מי שיבקר באי הזה ירגיש שהוא נמצא בהולנד הטרופית - העיר המרכזית בנוייה בסגנון הולנדי, אך היא מוקפת מכל עבר בנוף טרופי. זהו אי לחובבי הים והכיף ויש בו חופים מצויינים ומסיבות מידי ערב. מזג האוויר באי חם ושמשי לאורך השנה, בין נובמבר וינואר יורדים גשמים, אך אין סכנה לסופות הוריקן.
איי פרהנשיאן - Perhentian Islands
איי פרהנשיאן נמצאים במרחק של כ-19 קילומטרים מהחוף הצפון מזרחי של מלזיה. מדובר בשני איים, האי הגדול (Besar) והאי הקטן (Kecil). שעל כל אחד מהם פזורים המון עצי דקל ובכל אחד מהם חופים רחבים ומים צלולים. אין יותר מדי מה לעשות פה מאשר לשכב על ערסל על החוף במהלך היום ולשתות אלכוהול במהלך הלילה. כמובן שגם כאן אפשר לצאת לצלילה ולשנירקול. התקופה הטובה ביותר לבקר באיים היא בין מרץ ואוקטובר, שכן בשאר השנה מכות באזור סופות מונסון עזות. ישראלים יכולים להכנס עם דרכון זר.
איי קוק – Aitutaki Lagoon
הלגונה היפהפייה נמצאת באיי קוק (Cook Islands), במרכז האוקיינוס השקט. מי הלגונה התכולים, המנוקדים בסלעים ובשוניות, צלולים להפליא ומהווים את ביתם של בעלי חיים ימיים ססגוניים, לכן האזור מומלץ לצלילה ולשנרקול. מומלץ לשהות באחד המלונות היוקרתיים או הרזורטים המפוארים המקיפים אותו וליהנות מהחופים הלבנים-בוהקים, הזרועים בעצי קוקוס ובצמחייה עבותה.
עוד על האזור: הלגונה נמצאת באי Aitutaki, שהוא אחד מאיי קוק, בדרום האוקינוס השקט. למרות היותו אי קטן, מדובר באי השני המתוייר ביותר מבין איי קוק, בחלקו הגדול בזכות הלגונה המפורסמת. עם זאת, יחסית קשה להגיע אל האי, בגלל שהוא מרוחק יחסית.
בורה בורה – Bora Bora Lagoon
האי הקטן To'opua בבורה בורה, עשוי שברי שוניות ואלמוגים וחול ומהווה חלק משרשת של איים קטנים, המסודרים במעגל ומקיפים את הלגונה. יש שלל בנגולואים המקיפים את הלגונה וצופים עליה, כשברקע אפשר לראות את הר Otemanu. יופייה המהמם של הלגונה, שמימיה הצלולים ומלאי החיים מושכים תיירים רבים אל האזור, המוקף צמחיה טרופית. כתוצאה מכך, יש שפע מסעדות וחנויות תיירות באזור, אך הוא מצליח לשמור על אופיו הפולינזי האותנטי ומציע גם מגוון מקומות מסתור רומנטיים.
עוד על האזור: הלגונה נמצאת על אי פרטי קטן, בסמוך לאי הראשי בורה בורה, בפולנזים הצרפתיים. ההגעה לבורה בורה מצריכה טיסות ארוכות והחלפות בדרך, אך בהיותה יעד נופש פופולארי, מכילה טיסות סדירות. עם זאת, אין גישה ישירה אל הלגונה ויש להגיע אליה במסגרת טיול יום, שמוצע על ידי מספר חברות תיירות על האי הראשי.
תאילנד – Pileh Lagoon
הלגונה Pileh, הנמצאת ב-Phi Phi Leh בתאילנד, מוקפת בצוקים סלעיים תלולים ומיוערים. כתוצאה מכך, המקום הפופולארי אינו היעד האידיאלי לרבוץ בו על החוף (כי אין כל כך חוף) וההגעה אליו נעשית באמצעות סירות. עם זאת, מי הלגונה החמימים מושלמים לשכשוך ולשחייה והחיים הצבעוניים שבהם הם אטרקציה לכל חובבי השנרקול באשר הם. ברגע שתיכנסו לתוך המפרץ עוצר הנשימה, הצבוע כולו בירוק ובטורקיז – תבינו למה הוא מוקד משיכה לתיירים מכל העולם.
עוד על האזור: הלגונה נמצאי באי Phi Phi Leh, שנמצא בארכיפלג Phi Phi בתאילנד. זהו האי הפחות מתויר מבין שאר איי הקבוצה. ניתן להגיע לשחות, להשתכשך ולשנרקל בלגונה במסגרת טיולי יום מהמקומות התיירותיים באזור, ביניהם פוקט וקראבי.
בוליביה – Laguna Colorada
הלגונה האדומה (Laguna Colorada) קיבלה את שמה בזכות המשקעים והאצות הנמצאות במימיה הרדודים, המשווים להם צבע אדמדם ייחודי. בתוך אגם מי המלח, שנמצא בדרום מערב בוליביה, סמוך לצ'ילה, נמצאים איוני מלח קטנים, שמוסיפים כתמים לבנבנים בתוך הלגונה היפהפייה. אלפי ציפורי פלמינגו וציפורים אחרות חיות באזור ולעתים קרובות אפשר לראות אותן משתכשכות במים. אמנם קר מדי בשביל ערסל, אבל שווה להגיע בשביל המחזה הייחודי. מומלץ במיוחד להגיע בזריחה ובשקיעה – אז המים אדומים במיוחד.
עוד על האזור: הלגונה האדומה נמצאת בתוך שמורת Eduardo Avaroa Andean Fauna National Reserve, בלב האנדים, בדרום מערב בוליביה (סמוך לגבול עם צ'ילה). ברחבי השמורה יש פעילות גיאותרמית נרחבת (גייזרים, אגמים וכו'). בדרך כלל, מגיעים ללגונה במסגרת טיול ג'יפים בשמורה (הטיול של הסלאר) והכניסה אל שמורת הטבע עולה כ-150 בוליביאן.
דרום אפריקה – Milnerton Lagoon
הלגונה המדהימה נמצאת במילנרטון (Milnerton), אחד הפרוורים של קייפ טאון בדרום אפריקה. הלגונה, המוקפת בעצי דקל מאפשרת נופים מדהימים על Table Mountain והמים מומלצים לחובבי ספורט המים, לגולשים ולשייט בקאנו. בנוסף, האזור הוא אתר קינון מוכר של שפע ציפורים נדירות, ובסמוך ללגונה יש אפילו שמורת טבע מומלצת לצפרים.
עוד על האזור: קל מאוד להגיע אל לגונת Milnerton, שכן היא נמצאת קילומטרים ספורים מקייפטאון, ממש קרוב לחוף הים. אפשר להגיע אליה בקלות ברכב, בכרבע שעה נסיעה מהעיר, ולהצטרף לשאר המבלים באזור: שייטי קאנו, צפרים, גולשים וכדומה. אפשר גם פשוט לטייל לאורך קו המים וליהנות מהנופים.
מלטה – Blue Lagoon
הלגונה הכחולה (Bejn il-Kmiemen) אחד המקומות המרהיבים ביותר באיי מלטה, על כן קשה מאוד למצוא פינה מבודדת לגדותיה בימי הקיץ החמים.עשרות אנשים מגיעים לאי הקטן קומינו (Comino), שנמצא בין האיים מלטה וגוזו (Gozo), במסגרת טיול יום ותמצאו בו נופשים משתזפים על החופים החוליים, עוסקים בפעילות מים כלשהי, כולל שנרקול וצלילה במים הטורקיזיים הצלולים, שבטוחים לשחייה גם לילדים ומבקרים במפרצונים הרבים המקיפים את האי ובמערות הים.
עוד על האזור: הלגונה הכחולה במלטה היא אחד מיעדי התיירות המרכזיים באי. למרות שבאי קומינו הקטן אין תשתית של מכוניות, ברגע שתרדו מהמעבורת, יסתערו עליכם אנשים שינסו להשכיר לכם שמשיות, כסאות חוף ואטרקציות תיירותיות אחרות. החוף של הלגונה היפהפייה עלול להיות עמוס מאוד, כך שכדאי להגיע מוקדם. האמיצים שבכך יכולים לחצות את הלגונה בשחיה, אל עבר אחד האיים שנמצאים מולה. אל תדאגו, יש אפילו מציל.
איסלנד – Blue Lagoon
הלגונה הכחולה (Bláa lónið), הנמצאת בחצי האי Reykjanes, היא עצירת חובה בקרב המבקרים באיסלנד. נאמר על המים, הרוויים מינרלים, שיש להם סגולות רפואיות, לכן תיירים מכל העולם נוהרים אל המקום, כדי לטבול במים וליהנות מהתכונות המרפאות שבהם. המים הכחולים נשאבים מבורות העוברים בסמוך לזרימת לבה, כך שנמצאים בטמפרטורה קבועה של סביבות ה-39 מעלות (!). המים החמים שנוגעים באוויר הקר יוצרים מסך אדים על פני הלגונה, שמשווה לה מראה מעט מיסטי וייחודי הנראה למרחוק.
עוד על האזור: הלגונה הכחולה באיסלנד היא למעשה סוג של ספא גיאותרמי, בו אפשר להשתכשך ולשחות במים החמימים, אך גם להתכסות בבוץ מינראלי ולקבל מגוון טיפולי ספא. יש במקום גם חנות, מסעדה ובית קפה. ניתן להגיע אל הלגונה בקלות: ברכב (20 דקות משדה התעופה Keflavik ו-45 מרייקיאוויק), באוטובוס מרייקיאוויק, במונית או שאפשר להצטרף לסיור מאורגן למקום. כרטיס כניסה למקום עולה 33/40 יורו (קיץ/חורף), אך אפשר להזמין חבילות מפנקות יותר, הכוללות טיפולים, ארוחה, משקה, כניסה לאזור אקסקלוסיבי או שחייה לילית. אתר: www.bluelagoon.com
טורקיה – Blue Lagoon
הלגונה המקסימה נמצאת בצידו המערבי של חוף Ölüdeniz בטורקיה. מי הטורקיז השקטים גורמים ללגונה להיות יעד מועדף על משפחות, שכן היא בטוחה לשחייה גם לקטנטנים וגם חובבי ספורט מים נוהרים למקום הפופולארי, המוקף בהרים. אפשר לטייל בשמורה, או לראות את הלגונה מלמעלה עם מצנחי רחיפה.
עוד על האזור: הלגונה הכחולה בטורקיה היא אחד היעדים הפופולאריים ברחבי המדינה. לראייה, יש כביש סלול רחב המגיע לאזור מ-Fethiye כמו גם מיניבוסים סדירים ותדירים שיוצאים ממנה אל עבר שמורת הטבע בה היא נמצאת. באזור שמורת הטבע יש מגוון נותני שירותים (השכרת כסאות חוף ושמשיות), כמו גם שלל מסעדות, ברים ומאות בתי מלון. יש תשלום סמלי בכניסה לשמורה וגם תשלום עבור חניה.
בערסל באיים המלדיביים
באיים המלדיביים תמצאו את כל מה שאתם מחפשים בשביל ממש ליהנות מחופשה יוקרתית ומפנקת: תוכלו להשתזף על מרפסת הבקתה הפרטית שלכם וכשתתחממו, פשוט לרדת למטה בסולם שמוביל הישר אל תוך מי הים הכחולים והקרירים. לגיוון, תוכלו פשוט לשכב על החול הדק של אחד מהחופים השוממים וליהנות מהשקט, או להשתרע בערסל, הקשור בין שני עצי קוקוס גבוהים, כשכוס משקה צבעוני עם שמשיה אחוזה בידכם ומולכם האופק המרהיב. אם מתחשק לכם משהו פעיל יותר, תמיד תוכלו לתור את פנים האי, המכוסה בצמחיה ירוקה עבותה, או לצלול בין שוניות האלמוגים והדגים הצבעוניים שבמים הכחולים. חופשה במלדיביים היא למעשה התגלמות כל מה שדמיינתם על חופשה אקזוטית – ולא כל כך רחוק מכאן.
בין הנופים והמקדשים בסרי לנקה
סרי לנקה, האי הטרופי הקטנטן, שנמצא ממש דרומית להודו (שמשפיעה רבות על התרבות), מתאים לטיול במהלך כל השנה, אך האטרקציות השוות ביותר שלו "נפתחות" דווקא במהלך תקופת החורף הישראלי, ולכן זוהי עונת התיירות החמה באי. תוכלו לבקר בחופים הדרומיים והמערביים של האי, שמציעים גלים נפלאים לגלישה, שוניות אלמוגים מושלמות לשנרקול ולדייג ובכלל, תנאים נהדרים לחופשת חוף נינוחה ומדהימה.
עם זאת, כדאי להשאיר מספיק זמן גם לתור את הטבע המרהיב של פנים המדינה, וליהנות מנופים יפהפיים ויוצאי דופן, שכן החודשים ינואר-מרץ הם הבהירים ביותר בשנה ומספקים ראות טובה במיוחד. בקיצור, טיול בסרי לנקה בחורף (שלנו) יספק לכם שילוב נהדר של חופים אינסופיים, נופים ירוקים עשירים ותרבות ענפה. מומלץ במיוחד למי שלא יכול להעביר חופשה שלמה על החוף.
באווירת גן עדן באיי סיישל
באיי סיישל תמצאו חלק מהחופים היפים ביותר בעולם – מים כחולים צלולים וחול לבן, שמנוקד בעצי דקל ובסלעי גרניט מרשימים. אם תחברו את זה לבעלי החיים הנדירים שמתגוררים בארכיפלג ולצמחיה הייחודית של המקום – לא תופתעו מכך שפעמים רבות איי סיישל, מהאיים הימיים העתיקים בעולם, נחשבים לגן עדן עלי האדמות. ואם זה לא מספיק, יש מיתוס שגורס שגן העדן התנכ"י אכן היה ממוקם פחות או יותר שם.
חופשה באיי סיישל מתאפיינת בעיקר בשלווה, כשתוכלו להעביר ימים שלמים על חוף הים הרך ולהשתזף בשמש הנעימה, תוך הנאה מהמטבח המקומי. חובבי הטבע שביניכם יכולים לטייל בטבע הבראשיתי הנמצא בפנים האי ומי שמחפש קצת יותר פעילות יכול ליהנות ממגוון רחב של ענפי ספורט ימי. אמרנו כבר שהמקום נחשב למקור גן העדן המקראי – לא באמת צריך להוסיף על זה.
שמש, מים ואוכל בזנזיבר
זנזיבר, שנמצא באוקיינוס ההודי, הוא יעד נהדר לחופשה עצלה ומתפנקת באפריקה, עם רצועות חוף אינסופיות ומים כחולים וצלולים. אפשר פשוט להשתרע על החוף החמים וליהנות ממזג האוויר והנוף המקסים, לטייל ביער הגשם הבתולי שנמצא בפנים האי או לטייל. זנזיבר הוא אי מומלץ במיוחד עבור כל אלה שנהנים מספורט הקשור למים (גלישה, לילה, דייג וכדומה), אך גם לחובבי הקולינריה באשר הם, כיוון שמגדלים בו מגוון רחב של תבלינים, כולל וניל, מוסקט, קינמון וכורכום. אגב, אם יש לכם מספיק זמן (וכסף) ואתם חובבי ספארי – כדאי לשלב את זנזיבר בסוף טיול מרתק בטנזניה, כדי שתוכלו ליהנות מכל האספקטים של המדינה האפריקאית.
באי היפה בעולם – בפיליפינים
התחרות על האי היפה ביותר בפיליפינים קשה, קשה מאוד אפילו. הארכיפלג הגדול (כ-7,000 איים) ידוע בזכות חופיו היפהפיים, הטבע המרהיב הסובב אותו (ג'ונגלים עבותים ולגונות כחולות-כהות) והחיים הימיים העשירים המאפיינים אותו, שכולם יחד גורמים לכך שיש בו אינספור פינות חמד יוצאות דופן ביופיין. עם זאת. לאחרונה קוראי מגזין התיירות הנחשב Condé Nast Traveler, בחרו (שוב!) בפאלוואן כאי היפה ביותר בעולם, ובכך "הצליח" לגרום לכך שיהיה מנצח בתחרות הזו. לפחות בעיני הקוראים.
טיול בג'ונגל, רביצה על החול והשתכשכות במים הצלולים, הכמעט שקופים, הם רק חלק מהדברים שתוכלו לעשות באי. כמובן, שאם תגיעו עד לשם לא תרצו לפספס את השייט בנהר התת קרקעי הארוך בעולם, Puerto Princesa Subterranean, שעובר בין תצורות סלע מעניינות, זקיפים ונטיפים וגם נכנס למנהרות. חוץ מזה – זה האי הכי יפה בעולם. זהו.
בין בתים צבעוניים ואנשים חייכנים בקובה
קובה הססגונית תספק לכם חופשה חורפית מסוג אחר, שכן בנוסף לחופים הקאריביים היפהפיים והצמחייה הטרופית, מדובר בעיקר בחוויה תרבותית יוצאת דופן – המוזיקה, האנשים, הצבעים והאוכל – כל אלה יספקו לכם חופשה בלתי נשכחת באי הקסום.
כמובן שאף טיול בקובה אינו מושלם ללא ביקור בשדה טבק (או אפילו ביקור במפעל גלגול סיגרים), במטעי קפה ובשדה סוכר. בנוסף, מעניין לתור את סמטאות הערים הישנות, בהן הזמן קפא מלכת. שם תוכלו לשוטט בין בניינים הצבועים בגוונים עליזים ואנשים חייכניים היושבים בחזיתם, מעשנים סיגר עבודת יד או שותים את הרום המקומי המפורסם, כשברקע מתנגנת מוזיקה קופצנית ושמחה. תשתית התיירות התפתחה מאוד בשנים האחרונות, כך שתוכלו לבחור בין בתי מלון יוקרתיים, אכסניות ואירוח ביתי – כל אחד לפי העדפתו.
חופשה לכל אחד בטנריף
טנריף, שנמצא לא רחוק מחופי מרוקו (אבל שייך לספרד), הוא הגדול מבין האיים הקנריים. באי הקטן והנחמד תוכלו למצוא הכל מהכל – חופים חבויים עם חול זהוב וחמים, מועדוני לילה תוססים ונופים ייחודיים, ותצורות סלע יוצאות דופן בגן הלאומי Teide. כתוצאה מכך, טנריף הוא יעד מעולה לכל סוגי החופשות: תוכלו למצוא שם פינות רומנטיות מבודדות ואתרי יוקרה, קבוצות של חברים בליינים או טיולי משפחות רוויים באטרקציות. תוכלו לבחור בין מנוחה נעימה לצד המים הכחולים, לטייל בטבע הפורח או אפילו לעלות ברכבל לפסגת ההר הגבוה ביותר בספרד בגן הלאומי וליהנות מהנוף המקסים שיתפרש לרגליכם.
אינסוף אפשרויות בתאילנד
האופציה האחרונה היא הנפוצה ביותר – תאילנד! במדינה האסייתית תוכלו לבחור מבין מגוון האיים הרחב, בהתאם להעדפתכם, כיסכם ונקודות העניין שמושכותאתכם. אי אפשר לטעות באמת כשזה מגיע לאיים התאילנדים, שכן כולם מתאפיינים בחופים ארוכים ויפהפיים, התחומים בצוקים גדולים ומיוערים וגובלים במי הים הצלולים והנעימים.
יעדים אקזוטיים - מידע שימושי
8 איים לוהטים ששווה לבקר בהם - דווקא בחורף!
10 האיים הטרופיים המדהימים ביותר בעולם
8 הלגונות היפות בעולם
האוצר האמיתי של איי סיישל
האוצר האמיתי של איי סיישל
סיישל היה עבורנו כמעט תמיד מעין יעד חלומי אוטופי. חלמנו להגיע אליו שנים רבות. כשהגענו אליו בפעם הראשונה, ידענו מדוע אנשים מתאהבים במקום וחוזרים אליו שוב ושוב. לא אחד ולא שניים מהתיירים שפגשנו באי, סיפרו לנו שזהו עבורם ה"ביקור מספר"... (והם אפילו לא ידעו לנקוב במספר). ובאמת, יש כאלה שחוזרים מדי שנה לסיישל וכל שנה הם מקדישים לאי אחר. כמובן שאינני קיצוני ולא אנסה לשכנע אף אחד לחזור לסיישל שנה אחר שנה, אולם "קפיצת התרעננות" לאיים מדי כמה שנים, לא הזיקה לאף-אחד עד כמה שידוע לי.
סיישל מורכבת מקבוצת האיים הוולקניים ומקבוצות האיים האטוליים. מכיוון שהכתבה לא נועדה לסקור הבדלים גיאוגרפיים או אחרים, אלא לספר על טיול נפלא, לא אכנס להסבר מפורט אודות ההבדלים שבין הקבוצות. הכול נמצא בספרי הגיאוגרפיה.
הגענו בטיסה מדרום אפריקה עם אייר-סיישל. חושבני שזהו מטוס הסילון היחיד שהם מפעילים והוא טס פעם בשבוע לדרום אפריקה. הטיסה עברה בנעימים, אפילו שמבחר המזון לא היה מהמשובחים. הגענו לנחיתה לאחר החשכה, כך שלא יכולנו לראות דבר או להתרשם ממשהו. כמובן, שהאל הטוב שיושב במרומים, דאג שהמזוודות שהבאנו לא הגיעו. כולם אספו כבר את מזוודותיהם, עזבו מי למלונו והשאירו אותנו עומדים נבוכים באולם הריק. המטוס הקטן, איתו עמדנו להמריא לאי הבא, עמד לצאת בכל רגע. דיילת הקרקע רק עודדה אותנו במילים החמות: "אין דבר, נדאג שהמטוס הבא יביא עבורכם את הכבודה". אבל "המטוס הבא" היה אמור להיות זה שהביא אותנו לכאן והוא יצא לדרום אפריקה רק בעוד שבוע... ומה עם בגדי ים? לבנים להחלפה? קרם הגנה?... וכשטסים לאי הבא, אין במה לכסות את הגוף חוץ מאשר בעלי בננה, ובעצם עלי העץ קוקו-דה-מאר יהיו גדולים מספיק....
לפתע חלה תזזית בשדה ועברה שמועה שהנה "מגיע המשטח האחרון עם המיץ", ובאמת, הגיע טרקטורון שגרר אחריו משטח ענקי שהיה עמוס במיצים עבור אחד המלונות, ולרווחתנו, למעלה, מעל כל קופסאות המיץ, היו מונחות מזוודותינו היתומות. כמעט בריצה העלו אותנו ואת "השיות האובדות" על המטוס הקטן שמיד הניע ויצא לאי פרסלין (מבטאים: פְרא-לין) שישמש כבסיס היציאה שלנו. הטיסה הייתה חלקה וארכה כרבע שעה (ניתן גם לעבור במעבורת איטית והשייט עלול לקחת עד שש שעות או במעבורת מהירה שייקח פחות משעתיים, אבל בלילה, המעבורות אינן פעילות והאופציה היחידה היא טיסה). נחיתה חלקה ובתוך 30 דקות היינו בבית המלון. האפשרות היחידה עבורנו הייתה ללכת ולהתרענן בבר ומכיוון שעדין לא ראינו את החוף באור יום, הוא התאים בלילה רק להליכה רומנטית ושקטה.
התעוררנו לזריחה נהדרת מעל מי הים השקטים. מולנו ראינו מיד שלושה איים. יציאה לשחיית בוקר קלה ואחר כך ארוחת מלכים.
פארק וולי דה מאי
עצי הקוקו-דה-מאר (קוקוס-הים) הם אנדמיים רק לסיישל. אסור להוציא מהאי זרעים או שתילים למדינות אחרות והמנסה לעשות זאת, ייענש בכל חומרת הדין. עצים בודדים, שתולים כדוגמא בפארקים בוטניים במקומות שונים בעולם. הדבר המייחד את העצים מכל עץ אחר הוא "אגוזי" הקוקו-דה-מר שלהם. כאשר האגוזים מבשילים, הם הגדולים ביותר בעולם! אחדים מגיעים עד למשקל של 30 ק"ג! לאגוז צורת חמוקיים נשיות ורבים קונים אותם כמוצג אורנמנטאלי בכדי להניח על הכוננית בבית (והמהדרים, יניחו אותו ליד המיטה בחדר השינה). ניתן לקנות בסיישל את האגוז כשהוא מרוקן מתוכן, משויף ומבריק. לאלו המתעתדים לעשות זאת, מומלץ שיביאו אתם לסיישל, עוד מזוודה ריקה.
הנסיעה מהמלון לפארק היא קצרצרה, רק כמה ק"מ. נסענו באוטובוס מקומי קטן. את לוחות הזמנים שלו והתחנות, ניתן לקבל בשולחן הקבלה של כל מלון. בכלל, האי פראלין הוא קטנטן, רק עשרה ק"מ באורך.
פארק Vallee-De-Mai (מבטאים: ואלי-דא-מא) נמצא במרכז האי וכל גדלו הוא 1/2 על 1/2 ק"מ. קטנטן לפי כל אמות מדה. בפארק הקטנטן הזה קיים הריכוז הגדול ביותר בעולם של עצי הקוק-דה-מר! כמה מאות עצים על שטח של 15 דונמים. מכיוון שבטרם הפך לפארק, שימש העמק כחווה פרטית שבה גידלו גם עצי פרי ומטפסים שהובאו ממקומות אחרים בעולם, מתבצעות בפארק עבודות שימור ושיחזור כבר במשך שנים והמקום חוזר באיטיות להיות מה שהיה בעבר, ג'ונגל טבעי, שבו גדלים רק מינים אנדמיים לסיישל כולל ציפורים וזוחלים.
ירדנו מהאוטובוס בכניסה לפארק, שילמנו את דמי הכניסה וצעדנו פנימה. בתוך הפארק יש שבילים מסומנים בהליכה קלילה. אפשר לעבור את הפארק כולו תוך שעה אחת. בפארק שני שבילים עיקריים, השביל המרכזי והשביל המעגלי. על שניהם קיימות מדרגות וגשרונים במקומות שבהם יש צורך לחצות את יובלי הנחלים. כרגע, מתבצעות עבודות פיתוח שתאפשרנה גם לנכים בכיסאות גלגלים להגיע אל כל פינות הפארק.
עצי הדקל של הקוקו-דה-מאר מתמרים לגבהים של מעל 20 מטרים. העלים של העצים הצעירים הם העלים הגדולים ביותר בעולם. עלה בודד יכול להגיע לאורך של 9 מטרים! תוך כדי צעידתנו בפארק, החל לרדת גשם טרופי עז מלווה ברוחות חזקות. מצד אחד רצינו להסתתר מהגשם ומצד שני פחדנו שאיזה אגוז "ירד לנו על הראש" .לבסוף מצאנו עץ צעיר ללא פרי שתחתיו נחבאנו. לא נרטבנו מכיוון שההגנה הייתה מושלמת וגם לא "ירד" לנו שום אגוז על הראש. ואולם, מדי פעם, שמענו חבטות של אגוזים שצנחו בסביבה. לאחר כמה רגעים, חלפה הסופה ויכולנו להמשיך בצעידה וליהנות מטיולנו בפארק המיוחד הזה. יצאנו מהעמק חזרה למרכז המבקרים. יש בו חנות מזכרות שבה ניתן לקנות אגוזים מרוקנים ושאר ירקות וגם שתייה קרה ושירותים. יצאנו מהפארק וצעדנו כחצי ק"מ אל מפל קטן שנמצא במורד הדרך ובשעות אחר הצהריים חזרנו באוטובוס אל המלון.
האי לה-דיג
מדלת החדר רואים את האוקיאנוס ולמחרת השכם בבוקר, אין סיבה שלא לרוץ למים ולהתרחץ. האוקיאנוס שקט (אפילו שהוא הודי). מה יקרה למלון ביום שהצונאמי יכה באי? לא יודעים ולא רוצים לדעת!
המים לא רק שקטים אלא גם חמימים ונעימים. לכל כיוון שמסתכלים, רואים אי. האיים מזכירים מעט את איי אנדמן שבצידו השני של האוקיאנוס. גבעות סלע מבצבצות מתוך סבך צמחיה ירוקה המקיפה את ראשיהם הקרחים. לאחר הארוחה יצאנו לכוון מפרץ .Baie Ste Anne. במרחק לא רב, ראינו כבר את המטרה שלנו, האי לה-דיג. לה-דיג מרוחק רק כשלושה וחצי ק"מ מהאי פראלין. קניינו כרטיסים ועלינו על סירת מעבורת (סקונר) .
הסירה לא הייתה גדולה במיוחד והמקומיים העמיסו עליה את כל המצרכים שהם כבר "נסחבים" אתם יומיים מהאי הראשי מה-הא. הסיפון פתוח והכול הועמס עליו בערמות. הנוסעים הסתדרו בישיבה על הספסלים בירכתי הסירה שחלקם מוצלים ויצאנו לדרך. לסירה, גם זוג מפרשים אולם הסקיפר השתמש במנועים. לאחר חצי שעה הגענו (בעמידה, מכוון שבדקנו את התרנים ואת המפרשים) לאי לה-דיג ונקשרנו למזח. הסקיפר סיפר לנו שכל צי הסירות, משתייך בעת חרום לחיל הים של סיישל וכי כל המפליגים על הסירות הופכים (בעל כורכם) ל"מלחים" רשמיים של האי! וכך הפכנו בין לילה למלחים מדופלמים של "צי-המלחמה" הסיישלי! (לא הייתי יודע מה בדיוק לעשות אם הטירפיץ הייתה מופיע לפתע על קו האופק ואני בטוח שגם הסקיפר "האמיץ" לא היה יודע).
הנוסעים החלו מיד פורקים את החבילות שלהם ותיירי/סיירי היום, ירדו והלכו לעבר החוף. על המזח המתין טנדר אחד קטן (אחד מתוך ארבעה באי כולו) בכדי להעמיס חבילות, שתי עגלות רתומות לשוורים בכדי לקחת תיירים שהגיעו ללודג' של לה דיג ומשכיר אופניים אחד, שעמד והמתין בסבלנות שייגשו אליו וישכירו ממנו אופניים ליום. בלה-דיג, אסור לנסוע עם כלי רכב מוטוריים, פרט לארבעת הרכבים המוכרים. עגלות שוורים לעומת זאת, מקובלות מאוד ואופניים על אחת כמה וכמה. בסך הכול מתגוררים בלה-דיג כ-2000 תושבים ומשיחות איתם עולה שהם רובם היו רוצים לברוח מ"גן-העדן" שלהם ולצאת לעולם הגדול.
יצאנו ברכיבה על האופניים ששכרנו לצידו המזרחי של האי. החולות היו לבנים, המים היו צלולים והשתקפו בגווני טורקיז ועצי קוקוס רבים הצלו על החול החמים. מסביב, כמעט ולא נראתה נפש חיה וזה היה ממש במקום לקפוץ לאוקיאנוס לשכשוך ושחיה. מולנו, במרחק שלא עלה על כמה ק"מ, יכולנו לראות בבירור את האי פליסיטי. כמה מאלו שהגיעו אתנו בסקונר, כבר היו בדרכם עם כל מיטלטליהם בסירה אחרת לפליסיטי.
לאחר התרעננות במי האוקיאנוס הקרירים, השתרענו למנוחה קצרה בצלם של עצי הקוקוס שנשקו למים ולאחר מכן, המשכנו ב"חקירת האי". ביקור ראשון היה בבית מלאכה לבניית סירות הסקונר המפורסמות. בחצר "בית המלאכה", היו מושלכים ללא סדר נראה לעין מאות לוחות עץ וחלקי סירות, בשלבי בניה שונים. נגרים חרוצים עבדו כל אחד בפינתו והרכיבו את הסירות מלוחות עץ סתמיים. לנגרים היו כלי עבודה משונים כמו מעדרים קטנים שבהם הכו על הלוחות וגילחו מהם שכבות דקות ומקדחי יד, כאלו, שחלוצי העלייה השנייה והשלישית בארץ השתמשו בשנות העשרים של המאה הקודמת. חרף כל "הפרימיטיביות", (חשמל אין) עמדה בכל זאת בחצר, סירה כמעט גמורה, שלא הייתי מהסס לרגע לקנות אותה לעצמי.
מבית המלאכה לסירות, המשכנו לבית מלאכה לקופרה. קופרה היא חומר הגלם שמופק מאגוזי קוקוס. בכדי להפיק קופרה, צריך אגוזי קוקוס והרבה מהם. ערמות ענקיות של אגוזי קוקוס היו מונחות ליד הבקתה ובחור שחום וחרוץ קילף מהם את הקליפה החיצונית תוך שהוא "תוקע" את אגוז הקוקוס על יתד מחודדת ומעקל את הפרי ימינה ושמאלה עד שהאגוז המקולף נשר החוצה. בעזרת גרזן ניפצה אישה אחרת את האגוזים המקולפים לשניים, ושתי נשים אחרות גרדו בכלים חדים את הקוקוס הרך שבתוך הקליפה הפנימית.
בעבר, היה המסחר באגוזי קוקוס, מקור ההכנסה היחידי של סיישל למטבע זר. מהסיבה הזו, נאסר באיסור חמור על תושבי האיים לאכול קוקוס בעצמם, אפילו שגדלו ונשרו אצלם בחצר! כל הפרי היה מיועד ליצוא! המאכל הלאומי בסיישל, הוא תמנון-ברוטב קוקוס. וכך, פקחים ממשלתיים היו ממתינים בשוק הדגים, לראות מי מהאזרחים קונה תמנונים והיו עוקבים אחריהם לבתיהם לוודא שאינם "שוחטים" לעצמם גם קוקוס אחד בכדי לערוך ארוחה כהלכתה. כל מי שנתפס, הושלך לבית-הסוהר! היום, תיירות היא ענף מספר אחד של סיישל ובעיבוד אגוזי קוקוס עוסקים רק אלו שאין להם ברירה אחרת, העניים והמרודים ביותר באיים.
לארוחת צהריים, כמובן שבחרנו במאכל הלאומי, תמנון ברוטב-קוקוס (מעודן). ישבנו במסעדה שממנו השקפנו על הים שמדי רגע שינה את צבעו מלבנבן לטורקיז ומטורקיז לכחול-עמוק ומכחול לאפור ושוב ללבנבן וחוזר חלילה. "אין תרופה אחרת לנפש" אמרה לי בת זוגי ונטיתי להסכים. מהמסעדה, פדלנו מעט לאחד החופים היפים ביותר שראינו מעודנו. החוף הוא חוף כל כך יפה וכל כך ציורי שהוא מופיע כמעט בכל פרסום של איי סיישל. אין מה להוסיף! מאחל לכם שתגיעו ותיהנו כמונו!
לאחר טבילה מרעננת, פדלנו חזרה ללה-דיג לודג', לשתיית קוקטייל מרענן ולאחריו קפה ועוגה. חזרנו לפראלין בסירה האחרונה. בדרך, התקדרו לפתע השמיים וגשם טרופי עז שטף את הסיפון מלמעלה למטה. וכמו שהגיע, כך חלף לו ושמיים זרועי כוכבים התגלו מבין קרעי העננים. סיום נפלא ליום יוצא מהכלל.
אי הצבים
שנים רבות הייתה סיישל ידועה כבסיסם של שודדי הים במזרחה של יבשת אפריקה (היום לצערנו, עבר "הכתר" לסומליה). ואכן, במקומות רבים באיים מופיעות חריטות עמוקות בסלע עם סמני צופן מוזרים. שמענו שיש בסיישל אדם אחד מדרום אפריקה, שהפך את שהייתו בסיישל לאובססיה ומרדף אחר "האוצרות האבודים של שודדי הים". יצאנו לפגוש טיפוס מעניין זה שפרש מחיי רווחה, הגיע לאיים, התיישב בהם, בנה לעצמו בית יפה והחל מתעמק בכל הסימנים (הגלויים והנסתרים) ומנסה כבר שנים לפענח אותם ולהגיע בעזרתם אל "האוצרות" (שהוא מאמין בקיומם), שנקברו ונשכחו על ידי שודדי הים במקומות שונים באי. "עד עתה" הוא סיפר לנו "הוצאתי מכיסי כבר כחצי מליון דולר על חפירות ושאיבות בוץ וכל יום מביא אותי קרוב יותר לאוצר".
על כוסות משקה קר, הוא הראה לנו אלבום שהכיל עשרות תמונות של חריטות שונות על סלעים והסביר לנו כיצד "פעם אחת, כמעט הגעתי לאוצר, אבל בסוף זו הייתה אזעקת שווא". איזה אוצרות הוא צריך האיש הזה? יש לו בית יפהפה שממרפסתו השקפנו על האוקיאנוס העמוק, לגמנו קוקטילים נפלאים והבריזה נשבה וציננה אותנו. הרי יש לו כבר את האוצר הכי יפה בעולם!
שוב אנו ספנים בעל כורחנו ואנו מפליגים הפלגה קצרה אל אי הצבים Curieuse. האי נמצא רק כקילומטר וחצי מפראלין ו"צייד האוצרות" חזר ואמר לנו כל הזמן: "תסתכלו היטב היטב מסביב, בטוח שתגיעו בעצמכם למסקנה ששם קבורים אוצרות גדולים!" רציתי להגיד לו שבמקום להיות מפענח צופנים, הוא יכול להשתמש במגלה מתכות או מגנטומטר. אבל חשבתי שאז הייתי עושה לא חיים "קלים מדי" והוא היה מאבד עניין. וכך, השארנו את הנושא פתוח ונכונו לו עוד שנים רבות מלאות עניין של פענוח סמנים מסתוריים ושאיבת בוץ.
נחתנו באי על חוף פראי שעליו צמחה צמחייה טרופית למכביר. כמעט מולנו התנשאו סלעי גרניט גבוהים שנראו כמו פסל אבסטרקטי. נאמר לנו שאלו "אבנים קדושות" ששנים רבות היו התושבים מתפללים אליהן ומעלים להם קורבנות. המקום נחשב קדוש למקומיים עד עצם היום הזה! באי קיימת תחנת מחקר לגידול ומעקב אחר צבי-אלדברה, הצבים הענקיים שבהם התברכו איי סיישל. הצבים אמנם מקורם באיי אלדברההרחוקים בדרומה של סיישל, אבל בעבר הובאו צבים גם לאיים אחרים והתרבו בהם. שודדי הים ומלחים אחרים, היו אוספים את הצבים, שמשקל אחדים מהם הגיע עד למאתיים ק"ג. כולאים אותם במכלאות בנויות קירות אבן נמוכות ומשם היו מעלים אותם לספינות כמזווה של בשר טרי והיו שוחטים אותם כשנזקקו לבשר. מכיוון שבשלב מסוים, הגיעו הצבים כמעט לכלל הכחדה, נפתח באי מכון מחקר, שבו אוספים החוקרים בטבע את ביצי הצבים, מדגירים אותם ומטפלים בצבונים עד שהם גדולים מספיק בכדי להיות משוחררים בסביבה טבעית.
נשיכתם של הצבים הגדולים מסוכנת והם עלולים בקלות לקטוע אצבע. לכן יש להאכיל אותם בזהירות בעלים של צמחים הגדלים רק באיי סיישל. החוקרים לקחו אותנו אל האינקובאטורים שבהם בוקעות הביצים והצבים הקטנים נשארים בהם כמה ימים עד שיתחזקו. הם גם הראו לנו צבים בני גילים שונים. פצפונים, שרק בקעו וצבים כבני שנה, שנראים כמו כל צב רגיל אחר שאנו מכירים. כשמסתכלים על הזאטוטים, קשה להאמין שאחדים מהם יגיעו לגודל עצום כמו אלו שמסתובבים בחצר. החוקרים הסבירו לנו, שבמידה וצב מהענקים מתהפך על גבו, כמעט בטוח שאם לא תוענק לו עזרה להתהפך חזרה, הוא ימות מצמא ומרעב. הצבים עצמם בעת הייחום, מנצלים תופעה זו, וזכרים גדולים מנסים להפוך צבים קטנים מהם.
נצלנו את ההזדמנות להתרענן במי האוקיאנוס ובדרך לשמורת המנגרובים, חצינו קיר אבן ענק שסכר מפרץ גדול. זוהי מזכרת עצובה לתחילתו וסופו של ניסיון ללכוד ולגדל צבי-ים בתנאים טבעיים. כל הצבים שהוכנסו ל"מכלאה טבעית" זו, מתו מפטריות ושאר בישין מכיוון שהמים לא התנקזו באופן טבעי. זה מה שקורה כשיד אדם מתערבת בסדרי בראשית. את הערב שוב העברנו ישובים בבאר המלון שעל החוף, מוסיקת רקע נפלאה, בת זוג שלא מכאן, הירח על המים ובריזה קרירה ונעימה גולשת על הגוף. מי צריך יותר מזה ומדוע להשקיע ימים בחיפוש אוצרות נכזבים? האוצרות כולם נמצאים כאן ועכשיו!
שחייה במפרץ
ממול לאי שלנו (כבר עשינו תכנית רכש ורק צריך להתקשר לבנק...) יש איים רבים שמנקדים את מי הטורקיז. המקומיים ספרו לנו שחלק מהאיים הם איים פרטיים וכי כל האיים (כולל האיים הפרטיים) הם שמורת טבע מוכרזות ועל הנוחתים עליהם לשלם דמי נחיתה שיעזרו בשימור ובשיטור. הקטמרן שהזמנו, לא היה מוכן והאלטרנטיבה הטבעית הייתה לשייט לאחד האיים שבסביבה. הבקשה הייתה שננחת על אי עם חולות זהב, חוף יפה לשיחה, מטריית עלים לנוח תחתה וריף קרוב שנוכל לשנרקל.
"אין בעיה!" אמרו לנו נערי החוף אתם התייעצנו. "כל אי שעליו תנחתו יספקן לכם את התנאים הללו, מבלי יוצא מהכלל!". "מצוין" ענינו "ולאן נפליג?". "רק תצביעו על אי, השאר כבר יבוא על מקומו". הסתכלנו לעבר האופק והצבענו לעברו של אי שבלט מעל פני המים השקטים והכחולים. "זה לא אי אחד" אמרו נערי החוף. "אלו שני איים, "האחיות" ואחד מהם שייך לבנו של השאח הפרסי, נשמתו עדן , נפגש כאן עוד חצי שעה, אנחנו רק הולכים לארגן את ההפתעה".
הפתעות אנחנו אוהבים ולאחר חצי שעה התייצבנו על החוף חמושים במגבות, מצלמות וציוד שנירקול. "מים? שאלנו את נערי החוף. "אין צורך, הכול בסדר!" הם הבטיחו. עלינו לסירת המרוץ והפלגנו לדרך. לאחר כמה טלטלות וקפיצות הגענו אל אחד האיים מהמופלאים ביותר שראינו בימי חיינו. הסירה עגנה במים העמוקים שבין שתי האחיות ומהחוף נשלחה סירה קטנה לאסוף אותנו. מכיוון שהריף השתרע מהסירה ועד החוף, החלטנו לשנרקל עד לחוף. קפצנו למים וראינו שנערי החוף מעמיסים על הסירה הקטנה שתי צידניות גדולות. הם לדרכם ואנו לדרכנו. מיד נתקלנו בצב ים גדול ששחה לו להנאתו מעל לריף. רצינו לאחוז בגבו ולשחות יחד איתו, אבל ככל שניסינו לאחוז בו, הוא הפנה לעברנו את ראשו ורצה לנשוך אותנו כשהוא משדר אלינו בשקט: "עזבו אותי!". הגענו אתו למצב של סטאטוס-קוו, הוא שוחה להנאתו לידנו ואנו שוחים להנאתנו לידו. כל ניסיונות השכנוע שלי, שייתן לי לרכב עליו מעט נפלו על אוזניים אטומות! הוא בשלו, "עזבו אותי בשקט, או שאנשוך!" לפתע התנפלו עלי עשרות דגיגים קטנטנים. הם יצרו לפני המסכה שלי עננה שחורה. בתחילה לא הבנתי מה האטרקציה, חשבתי שהם מנסים להתחבא מדג גדול יותר עד שראיתי שהם באו בכדי לנקות את הפצע שלי על המצח שבו זכיתי בתאונת דרכים ביום הנסיעה לסיישל. הדגיגים עשו עבודה מאוד יסודית, אבל הסתירו לי את נוף השמורה התת-ימית. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה ויוצאת דופן.
שחינו ארוכות במפרץ, עד שנערי החוף החלו צועקים לנו שנחזור לחוף. חתרנו לחוף והגענו אל שולחן מאולתר שהונח על החוף תחת עץ מטרייה ענק שהצל עליו. את ההפתעה אין לתאר במילים! השולחן היה מכוסה בעלי בננה טריים. על עלי הבננה היו פזורים פרחים ומעל הכול עשרות (כן עשרות) דגים שנצלו על הגחלים, כמה סוגי סלטים ומשקאות קרים. ההפתעה הייתה כל כך מהממת שעוד שנים נזכור אותה כ"פתיחת השולחן בסיישל" על האי הפרטי של בן, השאח הפרסי. הארוחה, לא רק שהוגשה בטוב טעם, היא גם הייתה טעימה (ולאו דווקא מרעב). מלאנו את עצמנו בסלטים ובדגים צלויים עד שלא יכולנו יותר להניע איבר והשתרענו ל"שלף-שטונדה" תחת העץ המצל בעוד החברה "מחסלים" מה שנשאר ומנקים אחריהם את שולחן הסעודה. היה... וחזר לטבע. לפני הפרידה מהאי, צעדנו כמאתיים מטרים בחורשה קטנה של עצי קוקוס לצידו השני של האי. המראה מהצד ההוא של האי היה מהמם! פשוט אין מילים לתאר את לבן החול, את ניקיון החוף, את צבעי הים, את הסלעים שעטרו את החוף הקטן משני צדדיו ואת צבעי הים. במילה אחת, פנטאסטי! שחייה במי טורקיז אלה יכולות להעלות את המוראל ולמלא מצברים לעוד זמן רב.